עבודת ה'

מאמר זה נכתב בעקבות אמירות רבות בכתב ובעל פה, הנאמרות בזמן האחרון, שכביכול מצוות החזרה בתשובה קודמת למצוות ישוב ארץ ישראל, ושכביכול אם נחזיר בתשובה את עם ישראל, אז גם ארץ ישראל תובן יותר.

בתלמוד אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת". כשמנסים לתפוס יותר מדי, לא תופסים כלום, ואם מלכתחילה מנסים לתפוס משהו ריאלי יש יותר סיכוי להצליח.

הציווי "ואהבת את ה' א-לוקיך" נדמה כצו בין האדם לבין קונו. חז"ל נתנו לו משמעות אחרת, והיא יצירת נורמות התנהגותיות הגורמות לקידוש השם. בזה נבין גם שלא מדובר רק ברגשות, אלא בעשיית מעשים.

גדעון דיבר בהתרגשות. הוא לא האמין בחלומותיו הוורודים ביותר שישב מול הרב שלום ויספר לו בהתלהבות על משחק הכדורגל, שכה אהבה נפשו. ר' שלום אמר בארשת תמימה: "אבל מה החוכמה להכניס כדור לתוך השער?! בוא נלך ביחד למגרש, ואראה לך איך אני בועט לתוך השער עשרים כדורים בדקה!"

היהדות הינה אמונה בת שני מרכיבים. הראשון הוא המרכיב הרציונאלי-האינטלקטואלי הדורש לימוד תורה מתמיד ומעמיק, מרכיב נוסף ביהדות: הלב, הרגש והאמונה.

לפיכך פרשת תרומה וכל סיפור המשכן הם אתגר מתמיד בתרגום החומרי לרוחני והזמני לנצחי, והדגשה של הצורך לעשות זאת רק בהתאמה לאקסיומה שמטרה קדושה יש להשיג רק באמצעים קדושים.